מורה בן 40 ברומן לוהט עם תלמידה בת 15

האירוע בנמל התעופה בהאנוי, שבו נראתה בריג'יט מקרון נותנת סטירה לבעלה הנשיא, עורר תגובות צחוק ברשתות החברתיות, אולם הסטירה פתחה צוהר לסיפור האמיתי.

עמנואל מקרון היה בן 15 כאשר התחילה מערכת היחסים עם בריג'יט, שהייתה אז בת 40, המורה שלו לספרות, ונשואה עם שלושה ילדים.

זה לא סיפור אהבה רומנטי – זוהי מערכת יחסים שהתחילה בין בוגר לקטין, בין אישה מורה להיסטוריה לתלמיד.

השאלה שאף אחד לא שואל

בואו נעצור ונשאל: מה היה קורה אם המגדרים היו הפוכים? אם גבר בן 40, מורה, היה מתחיל מערכת יחסים עם תלמידה בת 15? התשובה ברורה: הוא היה נחשב לפוגע מין, היה עומד לדין פלילי, והוא בוודאי לא היה נבחר לנשיא.

אבל כאשר המבוגרת היא אישה והקטין הוא נער – הסיפור הופך ל"רומן פריזאי", "אהבה שניצחה את הכל", או "סיפור אהבה יוצא דופן".

הסטנדרט הכפול הזה אינו מקרי. הוא משקף הטיות מגדריות עמוקות שטמונות ברעיון שנערים "נהנים" ממערכות יחסים עם נשים מבוגרות, שנערים "לא יכולים להיפגע" מבחינה מינית, ושקיים זלזול ביכולת הפגיעה הרגשית של נערים.

החברה שלנו מטפלת במערכות יחסים כאלה באופן שונה בהתאם למגדר: כאשר הגבר הוא המבוגר, הדבר נתפס כניצול ופגיעה, מוגדר כעבירה פלילית וזוכה לגינוי חברתי נרחב.

כאשר האישה היא המבוגרת, הדבר נתפס כ"התבגרות מוקדמת" של הנער, מוגדר כ"רומן" או "אהבה", וזוכה לסובלנות ואף להערצה.

המחקר הישראלי שמפריך את המיתוסים

מחקר מזעזע מאוניברסיטת חיפה: נערים נפגעים יותר מנערות – אז מדוע אנחנו עדיין מתייחסים אליהם כאל "לא פגיעים"?

מחקר שנערך על ידי פרופ' רחל לב-ויזל ופרופ' צבי איזיקוביץ' מאוניברסיטת חיפה חושף עובדה מזעזעת שמפריכה לחלוטין את ההנחות הללו:

נערים נפגעים יותר מנערות בכמעט כל סוגי הפגיעות. על פי הנתונים, פגיעה מינית פוגעת ב-19.5% מהנערים לעומת 17.9% מהנערות, פגיעה פיזית פוגעת ב-20.2% מהנערים לעומת 14.2% מהנערות, הכאות פיזיות פוגעות ב-20.8% מהנערים לעומת 15.5% מהנערות, והכאות רגשיות פוגעות ב-18.1% מהנערים לעומת 16.1% מהנערות.

מחקר אוניברסיטת חיפה: אלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל, בין שכיחות לדיווח גורמים מעודדים מול גורמים מעכבים דיווח.דו"ח מחקר למשרד החינוך. פרופ' רחל לב-ויזל; פרופ' צבי איזיקוביץ'.

נערים נפגעים יותר אלימות כלפי ילדים ובני נוער רחל לב-ויזל צבי איזיקוביץ

נתונים אלה מפריכים לחלוטין את המיתוס שנערות נפגעות יותר מנערים. המציאות הפוכה – נערים נמצאים בסיכון גבוה יותר לכל סוגי הפגיעות. כאשר נער בן 15 נכנס למערכת יחסים עם אישה בת 40 בעמדת סמכות, הוא נמצא בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר. המחקר מעיד שהסיכוי שלו להיפגע מינית, פיזית ורגשית גבוה יותר מזה של נערה באותו מצב. למרות זאת, החברה ממשיכה לראות במקרים כאלה "רומן" במקום ניצול.

המחיר הנסתר של ההתעלמות

מאחורי הסיפורים הרומנטיים מסתתרת מציאות מורכבת ומטרידה יותר. המחקר של אוניברסיטת חיפה מראה שנערים שחווים מערכות יחסים עם נשים מבוגרות משמעותית נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מפגיעה מינית (19.5% מהנערים – השיעור הגבוה מכל הקבוצות), פגיעה פיזית (20.2% מהנערים), בעיות בפיתוח יחסים בריאים בבגרות, קשיים בהצבת גבולות במערכות יחסים עתידיות, חוסר אמון ביכולת לקבל החלטות עצמאיות, ונורמליזציה של אלימות נפשית או שליטה מוגזמת.

העובדה המזעזעת היא שנערים נפגעים יותר מנערות, אבל המקרים שלהם מקבלים פחות תשומת לב, פחות הכרה ופחות טיפול. נערים שחווים מערכות יחסים עם נשים מבוגרות משמעותית עלולים לסבול מבעיות בפיתוח יחסים בריאים בבגרות, קשיים בהצבת גבולות במערכות יחסים עתידיות, חוסר אמון ביכולת לקבל החלטות עצמאיות, ונורמליזציה של אלימות נפשית או שליטה מוגזמת.

מעבר לפוליטיקה

המקרה הצרפתי הוא לא סיפור פוליטי – הוא סיפור אנושי שמשקף דפוסים חברתיים רחבים יותר. בישראל, כמו במדינות אחרות, יש מקרים דומים שזוכים ליחס שונה בהתאם למגדר. עלינו לבחון את הדפוסים הללו בחברה שלנו: איך אנחנו מגיבים למקרים של מורים עם תלמידים? איך מערכת החינוך מטפלת במקרים כאלה? מה התמיכה הזמינה לנערים שחווים ניצול?

על החברה להבין כי נערים יכולים להיפגע באותה מידה כמו נערות, דפוסי שליטה שנוצרים בגיל צעיר משפיעים לכל החיים, והגנה על קטינים חייבת להיות שווה לכולם.

האירוע בהאנוי חשף את סיפורו של נער בן 15 אשר פגש אישה בת 40 בעמדת סמכות.

השאלה היא לא מה קרה באותו רגע במטוס – השאלה היא מה קרה באותו רגע בבית הספר לפני 30 שנה, ואיך זה משפיע עד היום.

עלינו להתחיל לראות מערכות יחסים כאלה בעין ביקורתית, להכיר בפגיעות האפשרית של נערים, ולהפסיק ליישם סטנדרטים כפולים בהתאם למגדר.

רק כך נוכל ליצור חברה שמגנה על כל הקטינים – ללא יוצא מן הכלל. המחקר של אוניברסיטת חיפה מראה בבירור שנערים זקוקים להגנה לא פחות מנערות – למעשה, הם זקוקים להגנה יותר. הגיע הזמן שהחברה תקשיב לעובדות ותפסיק להתעלם מהנתונים המדעיים לטובת מיתוסים מגדריים מיושנים.

אבות למען צדק.

בריג'יט מקרון סטרה לבעלה, נשיא צרפת, בפומבי – צחקתם, מה היה קורה במצב הפוך?

כשנפתחה דלת המטוס הנשיאותי בנמל התעופה בהאנוי והעולם נחזה לרגע הלא נעים בו בריג'יט מקרון נתנה סטירה לבעלה, הנשיא עמנואל מקרון, התגובה הציבורית הייתה מיידית – ובעיקר קומית.

הסטנדרט הכפול: כאשר גבר מוכה הופך לקומדיה

חשוב לציין שמערכת היחסים בין השניים החלה כאשר מקרון היה בן 15 ובריג'יט, שהייתה המורה שלו לספרות, הייתה בת 40 ונשואה עם שלושה ילדים. דינמיקת הכוח הייחודית הזו, שהחלה בזמן שהוא היה קטין והיא דמות סמכות בחייו, מוסיפה מורכבות למערכת היחסים ביניהם.

למרות הרקע המורכב הזה, הרשתות החברתיות הציפו בממים, בדיחות ופוסטים מבדחים. הקהל הבינלאומי הגיב בצחוק, בהתבדחויות על "מי באמת מנהל את צרפת" ובהערות על כוחה של בריג'יט. האירוע הפך במהירות לחומר למדורי הבידור, ולא לסיקור רציני.

השאלה המטרידה: מה אם המצב היה הפוך?

בואו נעצור לרגע ונשאל את עצמנו שאלה פשוטה: מה היה קורה אם דלת המטוס הייתה נפתחת והעולם היה רואה את עמנואל מקרון נותן סטירה לבריג'יט?

התשובה ברורה: היה פורץ שערות זעם בינלאומי. ארגוני נשים היו מוחים, התקשורת הייתה מקדישה שעות שידור לדיון על אלימות במשפחה, ופוליטיקאים היו קוראים להתפטרות מיידית. האירוע היה מתפרש כביטוי לתרבות פטריארכלית ודיכוי נשים.

אף אחד לא היה צוחק.

הסטנדרט הכפול החברתי

האירוע בהאנוי חושף סטנדרט כפול מטריד בתפיסה החברתית שלנו כלפי אלימות:

  • גבר מקבל סטירה מאישה = קומדיה
  • אישה מקבלת סטירה מגבר = טרגדיה

התגובות השונות לחלוטין אינן נובעות מחומרת המעשה, אלא מהמגדר של הקורבן. אנו חיים בעולם שבו פגיעה בגבר נתפסת כבדיחה, בעוד פגיעה זהה באישה נתפסת כפשע.

המחיר של התעלמות

מאחורי ההתבדחויות והממים מסתתרת מציאות כואבת. על פי מחקר יוזמת "קווים אדומים" החדש שפורסם בישראל ב-2024:

  • 100,000 גברים בישראל נפגעו מאלימות פיזית מצד בנות זוגם בשנה האחרונה
  • רבע מיליון גברים חווים אלימות לא-פיזית מצד בנות זוגם
  • רק 20% מהגברים הנפגעים פונים לעזרה

למה כל כך מעט גברים מדווחים? בדיוק בגלל התגובות שראינו השבוע. הם יודעים שאם יחשפו את מצוקתם, יהפכו לחומר לבדיחות.

החשש מלעג

כאשר גבר מדווח על אלימות, הוא נתקל בתגובות של:

  • "איך גבר כמוך נתן לאישה לעשות לך את זה?"
  • "אתה בטוח שאתה גבר?"
  • "למה לא הגנת על עצמך?"

התגובות הללו, בדיוק כמו הצחוק מהאירוע בהאנוי, שולחות מסר ברור: גבר מוכה הוא נושא לבדיחה, לא לחמלה.

לא מדובר בתחרות סבל

חשוב להדגיש: אין בכוונתנו להמעיט מחומרתה של אלימות נגד נשים. אלימות במשפחה נגד נשים היא תופעה חמורה ונפוצה שזוכה בצדק לתשומת לב ציבורית.

אבל הכרה בסבלן של נשים לא צריכה לבוא על חשבון התעלמות מסבלם של גברים. אלימות היא אלימות, ללא הבדל מגדר הקורבן.

הדמיון המטעה של "החזק מול החלש"

אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה שגברים "חזקים יותר" ולכן לא יכולים להיות קורבנות אמיתיים. הנחה זו מתעלמת מכמה עובדות:

  1. אלימות נפשית פוגעת באותה מידה בגברים ובנשים
  2. אלימות כלכלית אינה תלויה בכוח פיזי
  3. מניפולציות רגשיות ושליטה פסיכולוגית פוגעות בכל המגדרים
  4. גברים רבים לא מגינים על עצמם מחשש להאשמה בתקיפה

המחיר החברתי

כאשר אנו הופכים גברים מוכים לבדיחה, אנו יוצרים מעגל קסמים הרסני:

  • גברים לא מדווחים על אלימות
  • התופעה נשארת מוסתרת
  • החברה ממשיכה לראות בה "בעיה של נשים בלבד"
  • הסטריאוטיפים מתחזקים

קריאה לשינוי

הגיע הזמן לשנות את התפיסה החברתית שלנו. אלימות במשפחה היא בעיה אנושית, לא מגדרית. כל קורבן זכאי לחמלה, לתמיכה ולטיפול – ללא קשר למגדרו.

במקום לצחוק על גבר שחוטף סטירה מאישה, עלינו לשאול את עצמנו:

  • האם הוא בטוח בביתו?
  • האם הוא זקוק לעזרה?
  • איך אנחנו יכולים לתמוך בו?

המסר לגברים נפגעי אלימות

לכל גבר שחווה אלימות מצד בת זוגו – אתה לא לבד, ואתה לא בדיחה.

  • מצוקתך אמיתית ולגיטימית
  • אתה זכאי לקבל עזרה ותמיכה
  • הפנייה לעזרה היא סימן לחוזק, לא לחולשה

סיכום

האירוע בהאנוי היה אמור להיות רגע להתבוננות פנימית על הסטנדרטים הכפולים שלנו. במקום זאת, הוא הפך לעוד הזדמנות להמשיך ולהתעלם מסבלם של גברים נפגעי אלימות.

חברה צודקת היא חברה שמגנה כל צורה של אלימות, ללא הבדל מי הקורבן ומי התוקף.

אבות למען צדק.