141 אמהות רוצחות שוחררו ללא משפט – האם יאנה איציקוביץ משתחררת?

המקרה הטרגי של ליאם ז"ל, שנרצח על ידי אמו סיגל יאנה איציקוביץ, אינו מקרה בודד. הוא מצטרף לשורה ארוכה של מקרי פיליסייד (רצח ילדים על ידי הוריהם, Filicide) בישראל, שמעלים שאלות קשות על תפקוד מערכת הרווחה, הבריאות והמשפט.

פיליסייד – רצח ילדים בידי אמהות, נתונים ממחקר שנערך על ידי ניצב משנה בדימוס אבי דוידוביץ בשנת 2018 חושפים תמונה מטרידה: בין השנים 1990 ל-2017 אותרו 217 מקרי פיליסייד בישראל, ממוצע של 8.3 מקרים בשנה . ( למחקר המלא של אבי דבידוביץ' – לחץ כאן.).

מתוכם, 65% בוצעו על ידי אמהות ו-35% על ידי אבות. הנתונים הללו, יחד עם המקרה של הרוצחת יאנה איציקוביץ, מצביעים על כשל מערכתי חמור שדורש בדיקה דחופה.

הנתונים המטרידים: פיליסייד בישראל

מחקרו של דוידוביץ חשף כי ב-72% ממקרי הפיליסייד שבוצעו על ידי אמהות, האימהות סבלו מדיכאון. ב-38% מהמקרים, האימהות אובחנו עם הפרעה נפשית, ו-55% מהן חוו דיכאון לאחר לידה. למרות שמשרד הרווחה ידע על מרבית המקרים הללו, המערכת כשלה שוב ושוב במניעת הטרגדיות.

השאלה הגדולה היא: איך ייתכן שמערכת הרווחה, שאמורה להגן על ילדים בסיכון, ממשיכה להכשל במקרים כל כך רבים? מדוע לא נלקחו צעדים מחמירים יותר כדי להרחיק ילדים מהורים מסוכנים, במיוחד כאשר קיימות עדויות ברורות לסיכון?

המקרה של יאנה איציקוביץ: כתובת על הקיר

במקרה של הרוצחת יאנה איציקוביץ, הכתובת הייתה על הקיר כבר בשנת 2018, כשליאם ז"ל היה תינוק. באותה שנה, איציקוביץ איימה לקפוץ מגג בניין בירושלים כשהיא מחזיקה את בנה בידיה.

אירוע זה היה אמור להדליק נורות אזהרה אדומות במערכת הרווחה, אך למרות זאת, ליאם הושאר בידיה. מדוע?

האם משרד הרווחה העדיף להשאיר את הילד בידי אם מסוכנת, ולא להעבירו לידי אביו?

האם מדובר בהטיה מגדרית נגד גברים, כפי שמצביעים הנתונים?

הטיה מגדרית במערכת הרווחה?

הנתונים מראים כי 89% מהעובדות הסוציאליות בשירותי הרווחה הן נשים. האם העובדה הזו יוצרת הטיה מגדרית נגד גברים? האם יש כאן מיזאנדריה סמויה, שמשפיעה על ההחלטות של מערכת הרווחה?

שאלות אלו צריכות להיבדק לעומק, שכן במקרה של יאנה איציקוביץ, ייתכן שההחלטה להשאיר את ליאם עם אמו, למרות הסימנים המסוכנים, נבעה מהטיה כזו.

כישלון מערכתי: איפה היה משרד הרווחה?

המקרה של איציקוביץ הוא תזכורת כואבת לכך שלעיתים רבות מידי המערכות שאמורות להגן על החלשים ביותר בחברה – כושלות.

למרות האירוע ב-2018, משרד הרווחה לא פעל בנחרצות כדי להגן על ליאם ז"ל. השאלה היא מדוע. האם מדובר במחסור בתקציב? בהטיה מגדרית? או אולי בחוסר רצון להתערב במשפחות, גם כאשר יש סימנים ברורים לסכנה?

מה עכשיו?

המקרה של יאנה איציקוביץ וליאם ז"ל חייב להוביל לבדיקה מעמיקה של תפקוד מערכת הרווחה והמשפט בישראל.

יש לשאול שאלות קשות על האופן שבו מתקבלות החלטות בנוגע לקטינים בסיכון, ועל ההטיות המגדריות שעלולות להשפיע על החלטות אלו. מעבר לכך, יש לפעול כדי למנוע מקרים דומים בעתיד, ולבחון מחדש את המדיניות של משרד הרווחה בנוגע להעברת קטינים לידי אימהות מסוכנות.

המקרה של ליאם ז"ל הוא תזכורת כואבת לכך שלעיתים המערכות שאמורות להגן על החלשים ביותר בחברה – כושלות. והפעם, הכישלון עלה בחייו של תינוק חף מפשע. יש לפעול באופן מיידי כדי לתקן את הכשלים הללו, ולמנוע את המקרה הבא.

אבות למען צדק.

מחקר "קווים אדומים": 100,000 גברים נפגעו מאלימות פיזית מצד בנות זוגם

מחקר חדש חושף את האמת על אלימות נשים כלפי בני זוגן. במשך עשרות שנים הוסתרה מעיני הציבור תופעה כואבת ומטרידה – אלימות נשים כלפי בני זוגן הגברים.

לעיון במחקר המלא יוזמת קווים אדומים ומשרד הרוווחה – לחץ כאן.

מחקר פורץ דרך שנערך על ידי יוזמת "קווים אדומים השותפות למניעת אלימות בזוגיות" ומשרד הרווחה היה חלק מהצוות, פורסם בימים אלה וחושף לראשונה את ממדיה האמיתיים של תופעה זו, ומאיר באור חדש את מצוקתם של גברים מוכים הסובלים בשקט.

הנתונים מדברים בעד עצמם: 3.8% מהגברים בישראל (כ-100,000 גברים) דיווחו כי נפגעו מאלימות פיזית מצד בנות זוגם ב-12 החודשים האחרונים. מתוכם, 1.9% (כ-50,000 גברים) חוו אלימות פיזית קשה. אך הפגיעה אינה מסתכמת באלימות פיזית בלבד – 9.8% מהגברים (כרבע מיליון!) דיווחו על אלימות שאינה פיזית, הכוללת התעללות נפשית, הגבלת קשרים חברתיים ומשפחתיים, מעקבים והגבלת תנועה.

גם בתחום הכלכלי והמיני נחשפת תמונה קשה: 3% מהגברים (כ-80,000) נפגעו מאלימות כלכלית מצד בנות זוגם, ו-6% (קרוב ל-160,000 גברים) דיווחו על פגיעה מינית. נתונים אלו מפריכים את המיתוס לפיו גברים אינם יכולים להיות קורבנות לאלימות מינית מצד נשים.

המציאות העגומה היא שרוב הגברים הנפגעים אינם מדווחים או מבקשים עזרה. רק 20% מהגברים שדיווחו על אלימות מצד בנות זוגם פנו לגורם סיוע חיצוני כלשהו. הסטיגמה החברתית, הבושה, והחשש שלא יאמינו להם מונעים מגברים רבים לחשוף את הפגיעה ולבקש עזרה.

התפיסה הגברית המסורתית מהווה מכשול משמעותי בפני גברים המבקשים עזרה. הביטוי "אני גבר מוכה" נתפס כסתירה מוחלטת לאידיאל הגבריות בחברה שלנו. מגברים מצפים להיות חזקים, עמידים ובלתי פגיעים. הודאה בפגיעות או חולשה נתפסת כביטוי לכישלון גברי.

מדוע גברים שותקים: ישנם מחסומים רבים בפני גברים מוכים, החברה מתקשה לקבל את הרעיון שגבר יכול להיות קורבן לאלימות מצד אישה. תגובות של זלזול, לעג או חוסר אמון מרתיעות גברים רבים מלחשוף את מצוקתם. החשש מפגיעה בתדמית החברתית והמקצועית, ואף מאובדן משמורת על ילדים במקרה של פרידה, מעמיק את השתיקה.

בנוסף, המערכת המשפטית והטיפולית נוטה להיות מוטה לטובת נשים בנושאי אלימות במשפחה. גברים חוששים שתלונותיהם לא יילקחו ברצינות, או גרוע מכך – שהם עצמם יואשמו באלימות.

המצב מחריף כאשר מדובר בחיילי צה"ל החוזרים הביתה, במיוחד בתקופות מלחמה. חיילים אלה, שזה עתה חוו טראומות קשות בשדה הקרב, עלולים למצוא את עצמם קורבנות לאלימות בביתם – המקום שאמור להיות מבצרם הבטוח.

הפער בין הדימוי של הלוחם החזק לבין המציאות של גבר הסובל מאלימות בביתו עלול להיות הרסני מבחינה נפשית. חיילים אלה, שכבר מתמודדים עם הלם קרב ופוסט-טראומה, עלולים להתקשות עוד יותר לבקש עזרה.

יתרה מזאת, החברה הישראלית, המורגלת לראות בחיילים כמגני האומה, מתקשה לקבל את האפשרות שאותם חיילים זקוקים להגנה בעצמם. זהו פרדוקס כואב – אלה שמגנים על המדינה נותרים חסרי הגנה בביתם.

לאור המחסומים הייחודיים העומדים בפני גברים נפגעי אלימות, ישנה חשיבות קריטית בהקמת מרכזי סיוע ייעודיים לגברים במצוקה. מרכזים אלה צריכים להציע:

  1. סביבה בטוחה ולא שיפוטית, המאפשרת לגברים לחשוף את מצוקתם ללא חשש.
  2. תמיכה נפשית מותאמת לצרכים הייחודיים של גברים נפגעי אלימות.
  3. סיוע משפטי מקצועי, המכיר את המורכבויות של מערכת המשפט בהקשר של גברים מוכים.
  4. קבוצות תמיכה המאפשרות לגברים לשתף ולהתמודד יחד עם חוויותיהם.
  5. הדרכה וכלים להתמודדות עם מצבי אלימות ולשיקום הביטחון העצמי.

חשוב להדגיש כי אין בנתונים אלה כדי להמעיט בחומרתה של אלימות גברים כלפי נשים. אך הגיע הזמן להכיר בכך שאלימות במערכות יחסים אינה בעיה חד-כיוונית. עלינו לפתח מענים מותאמים לגברים נפגעי אלימות, להגביר את המודעות לתופעה, ולעודד גברים לדווח ולבקש עזרה.

לסיכום : ההכרה בקיומה של אלימות נשים כלפי גברים, ובפרט כלפי חיילים החוזרים מהמלחמה, היא צעד ראשון וחיוני בדרך לטיפול בבעיה. הקמת מרכזי סיוע ייעודיים לגברים, פיתוח תוכניות מותאמות לחיילים, והעלאת המודעות הציבורית לנושא – כל אלה הכרחיים ליצירת חברה בריאה ובטוחה יותר לכולם.

עלינו לזכור כי מאחורי כל מספר סטטיסטי עומד גבר הסובל בשקט. הגיע הזמן לשבור את מעגל השתיקה ולהושיט יד לכל מי שזקוק לעזרה, ללא הבדל מגדר.

אלימות בין בני זוג, אלימות במשפחה, גבר מוכה.

אבות למען צדק.

קרדיט: פרסום ותמונה אתר ynet.

רחל בראנץ בת 66 הסייעת מפתח תקווה חשודה ב-14 אירועי תקיפה והתעללות בילדי הגן.

אתמול פרסמנו אודות אישה אלימה בת 66, היום הותר שמה לפרסום. הגננת רחל בראנץ שנצפתה בצילומים מכה ילד בפניו ומטיחה אחר על מזרן, הובאה לבית המשפט ומעצרה הוארך בחמישה ימים.

קרדיט צילום: ירון דורון.

רחל בראנץ סייעת מגן אמונה בפתח תקווה,אשר נמצא בפיקוח של משרד הרווחה , הובאה היום (חמישי) אל בית משפט השלום בפתח תקווה. בראנץ, בת 66, נעצרה אתמול בחשד להתעללות בילדי הגן. החקירה נפתחה לפני מספר ימים לאחר שהורים לילדה, שחשדו כי בתם עוברת התעללות, הגישו תלונה. חוקרי המשטרה לקחו את סרטוני מצלמות הגן ובהם נראית הסייעת נוקטת באלימות כלפי הילד

החשודה נצפתה ב-14 אירועי אלימות כלפי שבעה ילדים. דוחפת ילדים למזרן בצורה אגרסיבית, מרימה ילד כמו בובה ומטיחה אותו על המזרן. ילד רץ אליה והיא נותנת לו מכה בפנים.

תגיות:  Child abuse אבות למען צדק אלימות נגד ילדים גני ילדים גננת מתעללות בפעוטות .

אבות למען צדק.

החמרת ענישה נגד גננות ומטפלות אלימות כולל מסגרות הרווחה.

מחר 1/11/21 יתקיים דיון שני בוועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת בהצעת החוק מהכנסת הקודמת של חבר הכנסת אופיר כץ שעניינה החמרת ענישה וקביעת עונש מינימום בעבירות פגיעה בקטינים.

למרות ועל אף ההתנגדות של לובי ארגוני הנשים, הצלחנו בכנסת הקודמת ליזום ביום 03/11/2020  דיון בועדת חוקה בכנסת בנושא: הצעה סדר – טיפול לקוי בתיקי פגיעה בפעוטות. – הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת בעקבות חשיפת עשרות אירועי תקיפה והתעללות בקטינים מידי נשים.

הבושה עוברת צד: אינה סקיבנקו, כרמל מעודה, ציפי דוד, לידיה לנדצ'מן, סיגל אלקיים וויס, אולגה מירושקין, קרן כהן קריף, אביבה דהן, ניצה חכמון, דורית נחום, רחל לוי, ליהיא בן דניאל, אורנה אקבלי, לירון לוטם סאלם, איטה רבינוביץ, שולמית צרפתי,ספיר בוקשטיין, רותי סאלם,סוזי לוי אלוני,לובה קזקביץ,ליטל ברסי, לירז תפארת,ילנה סטרובינסקי,ניצה חכמוו, יעל סבתו, סימונה רז,ספיר כהן, ספיר בורנשטיין, נירית שויד, רוחמה אברהם, אורלי שרוני, קרן כהן, נטלי משה, יפעת חכמון, עליזה סרבי, ענבר דוניו, קלי קלודין, בטי זיתון, מאיה דוידוב,סבטה צ'רשני, אהובה כחלון, פרידה שמעוני, שמרית שם טוב, חדווה צוקרם, חני ננה צצשווילי, רחל לוי, בתיה דניאלי.

משרד הרווחה לאחר כשלון בחובתו לבקר את הנעשה בגני הילדים בדק ומצא: 160 מטפלות בעלות עבר פלילי בבדיקת רישום לחלקן עבירות אלימות בקטינים, שימוש בסמים וזנות.בקרב המטפלות 47 מטפלות עם עבירות של אלימות נגד קטין חסר ישע, 72 עם רישום על עבירות אלימות ו־49 עם רישום על עבירות גניבה.

בתי המשפט נוהגים בענישה מקלה במקרי התעללות בפעוטות ובקטינים המבוצעים בידי נשים. מבדיקה קצרה עולה, כי בשנה נפתחים בממוצע בין 70-80 תיקים במשטרה בגין פגיעה/התעללות בקטינים בידי גננות/מטפלות/סייעות – מרבית התלונות נסגרות ללא הגשת כתב אישום או בעסקאות טיעון לא ראויות.

מדיניות התביעה והפסיקה בכל הנוגע לפגיעה בחסרי ישע, אינה נותנת מענה ואינה מרתיעה. על כן חובה על לפעול לתיקון החוק, כך שתהיה ענישת מינימום ומרתיעה על הצד הגבוה.

זאת ועוד, תופעת התעללות בקטינים חוסים במסגרות משרד הרווחה ידועה ומושתקת מזה זמן רב, ישנן פנימיות של משרד הרווחה בהם קיימת "תרבות של נקיטת אמצעים גופניים נגד חוסים" כך קבע שופט בית המשפט המחוזי.

לצפיה בנייר עמדה של אבות למען צדק הונח על שולחן הוועדה -לחץ כאן .

דוברות אבות למען צדק.