מורה בן 40 ברומן לוהט עם תלמידה בת 15

האירוע בנמל התעופה בהאנוי, שבו נראתה בריג'יט מקרון נותנת סטירה לבעלה הנשיא, עורר תגובות צחוק ברשתות החברתיות, אולם הסטירה פתחה צוהר לסיפור האמיתי.

עמנואל מקרון היה בן 15 כאשר התחילה מערכת היחסים עם בריג'יט, שהייתה אז בת 40, המורה שלו לספרות, ונשואה עם שלושה ילדים.

זה לא סיפור אהבה רומנטי – זוהי מערכת יחסים שהתחילה בין בוגר לקטין, בין אישה מורה להיסטוריה לתלמיד.

השאלה שאף אחד לא שואל

בואו נעצור ונשאל: מה היה קורה אם המגדרים היו הפוכים? אם גבר בן 40, מורה, היה מתחיל מערכת יחסים עם תלמידה בת 15? התשובה ברורה: הוא היה נחשב לפוגע מין, היה עומד לדין פלילי, והוא בוודאי לא היה נבחר לנשיא.

אבל כאשר המבוגרת היא אישה והקטין הוא נער – הסיפור הופך ל"רומן פריזאי", "אהבה שניצחה את הכל", או "סיפור אהבה יוצא דופן".

הסטנדרט הכפול הזה אינו מקרי. הוא משקף הטיות מגדריות עמוקות שטמונות ברעיון שנערים "נהנים" ממערכות יחסים עם נשים מבוגרות, שנערים "לא יכולים להיפגע" מבחינה מינית, ושקיים זלזול ביכולת הפגיעה הרגשית של נערים.

החברה שלנו מטפלת במערכות יחסים כאלה באופן שונה בהתאם למגדר: כאשר הגבר הוא המבוגר, הדבר נתפס כניצול ופגיעה, מוגדר כעבירה פלילית וזוכה לגינוי חברתי נרחב.

כאשר האישה היא המבוגרת, הדבר נתפס כ"התבגרות מוקדמת" של הנער, מוגדר כ"רומן" או "אהבה", וזוכה לסובלנות ואף להערצה.

המחקר הישראלי שמפריך את המיתוסים

מחקר מזעזע מאוניברסיטת חיפה: נערים נפגעים יותר מנערות – אז מדוע אנחנו עדיין מתייחסים אליהם כאל "לא פגיעים"?

מחקר שנערך על ידי פרופ' רחל לב-ויזל ופרופ' צבי איזיקוביץ' מאוניברסיטת חיפה חושף עובדה מזעזעת שמפריכה לחלוטין את ההנחות הללו:

נערים נפגעים יותר מנערות בכמעט כל סוגי הפגיעות. על פי הנתונים, פגיעה מינית פוגעת ב-19.5% מהנערים לעומת 17.9% מהנערות, פגיעה פיזית פוגעת ב-20.2% מהנערים לעומת 14.2% מהנערות, הכאות פיזיות פוגעות ב-20.8% מהנערים לעומת 15.5% מהנערות, והכאות רגשיות פוגעות ב-18.1% מהנערים לעומת 16.1% מהנערות.

מחקר אוניברסיטת חיפה: אלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל, בין שכיחות לדיווח גורמים מעודדים מול גורמים מעכבים דיווח.דו"ח מחקר למשרד החינוך. פרופ' רחל לב-ויזל; פרופ' צבי איזיקוביץ'.

נערים נפגעים יותר אלימות כלפי ילדים ובני נוער רחל לב-ויזל צבי איזיקוביץ

נתונים אלה מפריכים לחלוטין את המיתוס שנערות נפגעות יותר מנערים. המציאות הפוכה – נערים נמצאים בסיכון גבוה יותר לכל סוגי הפגיעות. כאשר נער בן 15 נכנס למערכת יחסים עם אישה בת 40 בעמדת סמכות, הוא נמצא בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר. המחקר מעיד שהסיכוי שלו להיפגע מינית, פיזית ורגשית גבוה יותר מזה של נערה באותו מצב. למרות זאת, החברה ממשיכה לראות במקרים כאלה "רומן" במקום ניצול.

המחיר הנסתר של ההתעלמות

מאחורי הסיפורים הרומנטיים מסתתרת מציאות מורכבת ומטרידה יותר. המחקר של אוניברסיטת חיפה מראה שנערים שחווים מערכות יחסים עם נשים מבוגרות משמעותית נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מפגיעה מינית (19.5% מהנערים – השיעור הגבוה מכל הקבוצות), פגיעה פיזית (20.2% מהנערים), בעיות בפיתוח יחסים בריאים בבגרות, קשיים בהצבת גבולות במערכות יחסים עתידיות, חוסר אמון ביכולת לקבל החלטות עצמאיות, ונורמליזציה של אלימות נפשית או שליטה מוגזמת.

העובדה המזעזעת היא שנערים נפגעים יותר מנערות, אבל המקרים שלהם מקבלים פחות תשומת לב, פחות הכרה ופחות טיפול. נערים שחווים מערכות יחסים עם נשים מבוגרות משמעותית עלולים לסבול מבעיות בפיתוח יחסים בריאים בבגרות, קשיים בהצבת גבולות במערכות יחסים עתידיות, חוסר אמון ביכולת לקבל החלטות עצמאיות, ונורמליזציה של אלימות נפשית או שליטה מוגזמת.

מעבר לפוליטיקה

המקרה הצרפתי הוא לא סיפור פוליטי – הוא סיפור אנושי שמשקף דפוסים חברתיים רחבים יותר. בישראל, כמו במדינות אחרות, יש מקרים דומים שזוכים ליחס שונה בהתאם למגדר. עלינו לבחון את הדפוסים הללו בחברה שלנו: איך אנחנו מגיבים למקרים של מורים עם תלמידים? איך מערכת החינוך מטפלת במקרים כאלה? מה התמיכה הזמינה לנערים שחווים ניצול?

על החברה להבין כי נערים יכולים להיפגע באותה מידה כמו נערות, דפוסי שליטה שנוצרים בגיל צעיר משפיעים לכל החיים, והגנה על קטינים חייבת להיות שווה לכולם.

האירוע בהאנוי חשף את סיפורו של נער בן 15 אשר פגש אישה בת 40 בעמדת סמכות.

השאלה היא לא מה קרה באותו רגע במטוס – השאלה היא מה קרה באותו רגע בבית הספר לפני 30 שנה, ואיך זה משפיע עד היום.

עלינו להתחיל לראות מערכות יחסים כאלה בעין ביקורתית, להכיר בפגיעות האפשרית של נערים, ולהפסיק ליישם סטנדרטים כפולים בהתאם למגדר.

רק כך נוכל ליצור חברה שמגנה על כל הקטינים – ללא יוצא מן הכלל. המחקר של אוניברסיטת חיפה מראה בבירור שנערים זקוקים להגנה לא פחות מנערות – למעשה, הם זקוקים להגנה יותר. הגיע הזמן שהחברה תקשיב לעובדות ותפסיק להתעלם מהנתונים המדעיים לטובת מיתוסים מגדריים מיושנים.

אבות למען צדק.

פיליסייד: איתי שמאי הוא הנער בן ה-13 שעל פי החשד נרצח על ידי אימו

החקירה סביב מותם של אביה דרור שמאי ובנה, איתי בן ה-13, שנמצאו ללא רוח חיים ביום ראשון האחרון בדירתם שבמודיעין, נמשכת.

אביה דרור שמאי היא האם שלפי החשד רצחה את בנה איתי שמאי ז"ל בן ה-13 ולאחר מכן התאבדה.

קרדיט: אתר וואלה. , קרדיט: ice

בחודש מרץ 2024, פורסם מעצרה של קוראל שוורצבלט מבאר-שבע; אם החשודה ברצח בנה הפעוט לאחר שלכאורה הרעיבה אותו למוות

ביולי 2024 נחשף הציבור לרצח המחריד של ליאם הס איצקוביץ' ז"ל, בן ה-6, הרוצחת אימו סיגל יאנה איצקוביץ' אשר נמצאה לא כשירה לעמוד לדין.

בחודש מאי 2023, התינוק בוריס אלטמן לא זכה לחגוג יום הולדת שנה. האבא ארתור חזר הביתה ממשמרת לילה לביתו בקרית אליעזר מהעבודה, ומצא את אשתו מריאנה (28) והתינוק בוריס ללא רוח חיים.

בחודש פברואר 2018, רצחה האם בת ה-27 בדם קר את בנה הפעוט כבן 3 ו-9 חודשים,הטביעה אותו באמבטיה בביתם, לאחר שמילאה את האמבטיה והחזיקה את ראשו מתחת לפני המים למשך 2-3 דקות". בית המשפט קבע כי האם תישלח לאשפוז לתקופה של עד 25 שנה, לאחר שזוכתה מחמת אי-שפיות.

בחודש אפריל 2018, במלון מי עמי באשדוד אם הטביעה את בנה בן 5 שבועות בג'קוזי לפחות 4 פעמים לדבריה חוותה ״חיזיון אלוהי.בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את האם ברצח וקיבל את עמדת הפרקליטות ופסק כי האם מאשדוד שהטביעה את תינוקה למוות שעברה תישלח לאשפוז פסיכיאטרי לתקופה של עד 25 שנה. משפחתה של האם ערערו לבית המשפט העליון בבקשה לזכות אותה מאשמת רצח, בית המשפט נעתר לערר וזיכה את הרוצחת מהרשעה ברצח.

בחודש ינואר 2017, אם בשנות ה-40 לחייה מהעיר עכו, נמצאה מתה ברחוב בעיר לאחר שקפצה מגובה רב, לאחר שרצחה את בנה בן חמש שגופתו נמצאה בדירת מגורים עם סימני אלימות.

בחודש ינואר 2017 , אם מירושלים בת 36 רצחה את בנותיה בגילאים 11, 9, 4 ו-11 חודשים, לאחר מכן שמה קץ לחייה בתלייה.

ספטמבר 2013, קרינה בריל בת 38, שיספה את גרונם של איגור בן השבע ומירה בת החמש, ולאחר מכן ביצעה וידוא הריגה ודקרה אותם שוב ושוב. אחותה ניסתה לעצור את הרצח הכפול המחריד, היא המשיכה ודקרה אותם, כדי לוודא הריגה.

בחודש ספטמבר 2012, אחלאס אל-ערג'אן, תושבת רהט שהורשעה ברצח שלושה מילדיה. נגזרו עליה 12 שנות מאסר בלבד על רצח שלושה ילדים קטנים: עבד בן 7, מרים בת 5 ודלאל בת 4, ואף ניסתה לרצוח את בתה הרביעית.

בחודש ספטמבר 2010 השליכה אם בת 38 מתל-אביב את שני ילדיה הקטנים, בן 4 שנפצע במצב בינוני-קשה, ובת 6 שנפצעה במצב בינוני. מחלון ביתם שבקומה הרביעית ברחוב מעפילי אגוז שבדרום תל-אביב. למרבה המזל, הילדים שרדו את נסיון הרצח. הם הועברו לבית החולים איכילוב, שם השתפר מצבם והם שוחררו כעבור כמה שבועות. האם הואשמה כי ניסתה לרצוח את ילדיה.

בחודש נובמבר 2010, מיכל אלוני הודתה והורשעה ברצח בנותיה הקטנות, הודתה כי חנקה למוות באמצעות גרב את שתי בנותיה הקטנות נטלי ורוני בנות ה-6 ו-4 בדירתה ברעננה, בתחילה ניסה צוות ההגנה לטעון כי אלוני לא הייתה שפויה בעת ביצוע העבירה, אולם בית המשפט דחה את הטענה לאחר שחוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי קבעה כי היא אחראית.

בחודש ספטמבר 2012, אחלאס אל-ערג'אן, תושבת רהט שהורשעה ברצח שלושה מילדיה. נגזרו עליה 12 שנות מאסר בלבד על רצח שלושה ילדים קטנים: עבד בן 7, מרים בת 5 ודלאל בת 4, ואף ניסתה לרצוח את בתה הרביעית.

בחודש ספטמבר 2010 השליכה אם בת 38 מתל-אביב את שני ילדיה הקטנים, בן 4 שנפצע במצב בינוני-קשה, ובת 6 שנפצעה במצב בינוני. מחלון ביתם שבקומה הרביעית ברחוב מעפילי אגוז שבדרום תל-אביב. למרבה המזל, הילדים שרדו את נסיון הרצח. הם הועברו לבית החולים איכילוב, שם השתפר מצבם והם שוחררו כעבור כמה שבועות. האם הואשמה כי ניסתה לרצוח את ילדיה.

בחודש אוגוסט 2008, אולגה בוריסוב רצחה את בנה אלון בן הארבע לחוף הים בבת ים, שם השליכה אותו למים. הוא נמשה במצב אנוש ומת לאחר זמן קצר. במסגרת הסדר טיעון, הורשעה בוריסוב בהריגה ונידונה לשמונה שנות מאסר.השופטים כתבו בגזר הדין: "הילד היה זכאי לגדול, דמו זועק מן הים".

בחודש ספטמבר 2008, רגינה קרצ'קוב מתל אביב הטביעה למוות את בנה מיכאל בן הארבע בתוך גיגית.. בכתב האישום שהוגש נגדה בגין רצח נכתב כי מיכאל הקטן ניסה להתנגד לאחיזתה, אולם היא לא הרפתה עד אשר חדל לנוע. אז התקשרה למוקד המשטרתי ולחשה למוקדנית: "הרגתי את הבן שלי". רגינה קרצ'קוב הורשעה בהסדר טיעון ונידונה ל-12 שנות מאסר.

גלית אמזלג רצחה את בנה בשנת 2008 ונמצאה "לא כשירה לעמוד לדין".

מירב אדרי רצחה את תינוקה בשנת 2000 ולא נמצא דיווח על אחריתה המשפטית.

עוואד נג'אח רצחה את תינוקה בשנת 2000 וכנראה לא הועמדה לדין ברצח.

בחודש מאי 2001 נידונה אם מקריית-מוצקין ל-12 שנות מאסר, לאחר שהשליכה את תינוקה – רק בן ארבעה חודשים וחצי – מחלון ביתם. בעדותה בבית המשפט אמרה האם, כי הרגישה חסרת אונים וביקשה לנקום בבעלה ובמשפחתה באמצעות הריגת ילדה.

מרץ 1992, מרינה דוידוביץ, אמא, אחות בבית חולים במקצועה, הטביעה באמבטיה את שתי בנותיה – נעמה בת השבע וחצי וליטל בת השלוש וחצי בחדר האמבטיה בביתם שבכרמיאל. לאחר מכן המתינה שאמה תגיע לדירה, יחד הן סידרו את הבית, הלבישו את הילדות ורק כשאחותו של הבעל הגיעה הביתה התקשרו למשטרה. בית המשפט קבע שהיא לא הייתה שפויה – ושלח אותה לאשפוז פסיכיאטרי. בשנת 2005 קבעה ועדה פסיכיאטרית שאין סיבה להמשיך באשפוז – והיא שוחררה.

בשנת 1990, תקווה רוזנבאום רצחה תינוק ונדונה לשלוש וחצי שנות מאסר, ושוחררה פרק זמן קצר לאחר שהחלה לרצות את עונשה.

מחקרו של ניצב משנה בדימוס אבי דוידוביץ (2018)פיליסייד (Filicide), חשף לראשונה את ההיקף האמיתי של תופעת רצח ילדים בידי הוריהם ואת הפערים המשמעותיים בין המציאות לבין הנתונים הרשמיים ולענישה שכמעט ואינה קיימת כאשר הרוצחת היא אישה. למחקר המלא של אבי דבידוביץ' – לחץ כאן.

בשנים 1990-2017 אותרו 217 מקרי פיליסייד בישראל, ממוצע של 8.3 מקרים בשנה, 65% מהמקרים בוצעו על ידי אמהות, 35% מהמקרים בוצעו על ידי אבות.

והחלק המעיד על אפליה באכיפה: 141 נשים רוצחות ואמהות שוחררו ללא משפט.

אבות למען צדק.

141 אמהות רוצחות שוחררו ללא משפט – האם יאנה איציקוביץ משתחררת?

המקרה הטרגי של ליאם ז"ל, שנרצח על ידי אמו סיגל יאנה איציקוביץ, אינו מקרה בודד. הוא מצטרף לשורה ארוכה של מקרי פיליסייד (רצח ילדים על ידי הוריהם, Filicide) בישראל, שמעלים שאלות קשות על תפקוד מערכת הרווחה, הבריאות והמשפט.

פיליסייד – רצח ילדים בידי אמהות, נתונים ממחקר שנערך על ידי ניצב משנה בדימוס אבי דוידוביץ בשנת 2018 חושפים תמונה מטרידה: בין השנים 1990 ל-2017 אותרו 217 מקרי פיליסייד בישראל, ממוצע של 8.3 מקרים בשנה . ( למחקר המלא של אבי דבידוביץ' – לחץ כאן.).

מתוכם, 65% בוצעו על ידי אמהות ו-35% על ידי אבות. הנתונים הללו, יחד עם המקרה של הרוצחת יאנה איציקוביץ, מצביעים על כשל מערכתי חמור שדורש בדיקה דחופה.

הנתונים המטרידים: פיליסייד בישראל

מחקרו של דוידוביץ חשף כי ב-72% ממקרי הפיליסייד שבוצעו על ידי אמהות, האימהות סבלו מדיכאון. ב-38% מהמקרים, האימהות אובחנו עם הפרעה נפשית, ו-55% מהן חוו דיכאון לאחר לידה. למרות שמשרד הרווחה ידע על מרבית המקרים הללו, המערכת כשלה שוב ושוב במניעת הטרגדיות.

השאלה הגדולה היא: איך ייתכן שמערכת הרווחה, שאמורה להגן על ילדים בסיכון, ממשיכה להכשל במקרים כל כך רבים? מדוע לא נלקחו צעדים מחמירים יותר כדי להרחיק ילדים מהורים מסוכנים, במיוחד כאשר קיימות עדויות ברורות לסיכון?

המקרה של יאנה איציקוביץ: כתובת על הקיר

במקרה של הרוצחת יאנה איציקוביץ, הכתובת הייתה על הקיר כבר בשנת 2018, כשליאם ז"ל היה תינוק. באותה שנה, איציקוביץ איימה לקפוץ מגג בניין בירושלים כשהיא מחזיקה את בנה בידיה.

אירוע זה היה אמור להדליק נורות אזהרה אדומות במערכת הרווחה, אך למרות זאת, ליאם הושאר בידיה. מדוע?

האם משרד הרווחה העדיף להשאיר את הילד בידי אם מסוכנת, ולא להעבירו לידי אביו?

האם מדובר בהטיה מגדרית נגד גברים, כפי שמצביעים הנתונים?

הטיה מגדרית במערכת הרווחה?

הנתונים מראים כי 89% מהעובדות הסוציאליות בשירותי הרווחה הן נשים. האם העובדה הזו יוצרת הטיה מגדרית נגד גברים? האם יש כאן מיזאנדריה סמויה, שמשפיעה על ההחלטות של מערכת הרווחה?

שאלות אלו צריכות להיבדק לעומק, שכן במקרה של יאנה איציקוביץ, ייתכן שההחלטה להשאיר את ליאם עם אמו, למרות הסימנים המסוכנים, נבעה מהטיה כזו.

כישלון מערכתי: איפה היה משרד הרווחה?

המקרה של איציקוביץ הוא תזכורת כואבת לכך שלעיתים רבות מידי המערכות שאמורות להגן על החלשים ביותר בחברה – כושלות.

למרות האירוע ב-2018, משרד הרווחה לא פעל בנחרצות כדי להגן על ליאם ז"ל. השאלה היא מדוע. האם מדובר במחסור בתקציב? בהטיה מגדרית? או אולי בחוסר רצון להתערב במשפחות, גם כאשר יש סימנים ברורים לסכנה?

מה עכשיו?

המקרה של יאנה איציקוביץ וליאם ז"ל חייב להוביל לבדיקה מעמיקה של תפקוד מערכת הרווחה והמשפט בישראל.

יש לשאול שאלות קשות על האופן שבו מתקבלות החלטות בנוגע לקטינים בסיכון, ועל ההטיות המגדריות שעלולות להשפיע על החלטות אלו. מעבר לכך, יש לפעול כדי למנוע מקרים דומים בעתיד, ולבחון מחדש את המדיניות של משרד הרווחה בנוגע להעברת קטינים לידי אימהות מסוכנות.

המקרה של ליאם ז"ל הוא תזכורת כואבת לכך שלעיתים המערכות שאמורות להגן על החלשים ביותר בחברה – כושלות. והפעם, הכישלון עלה בחייו של תינוק חף מפשע. יש לפעול באופן מיידי כדי לתקן את הכשלים הללו, ולמנוע את המקרה הבא.

אבות למען צדק.