קולם של הגברים המוכים: מחקר חדש חושף את האמת על אלימות נשים כלפי בני זוגן
במשך עשרות שנים הוסתרה מעיני הציבור תופעה כואבת ומטרידה – אלימותן של נשים כלפי בני זוגן הגברים. מחקר פורץ דרך שנערך לאחרונה בישראל חושף לראשונה את ממדיה האמיתיים של תופעה זו, המחקר תוצר של מכון ברוקדייל יוזמת "קווים אדומים השותפות למניעת אלימות בזוגיות" ובמימון משרד הרווחה ובחסותו, חושף לראשונה בישראל את ממדיה האמיתיים של תופעת גברים מוכים ומאיר באור חדש את מצוקתם של גברים רבים הסובלים בשקט.
הנתונים מדברים בעד עצמם: 3.8% מהגברים בישראל (כ-100,000 איש) דיווחו כי נפגעו מאלימות פיזית מצד בנות זוגם ב-12 החודשים האחרונים. מתוכם, 1.9% (כ-50,000 גברים) חוו אלימות פיזית קשה. אך הפגיעה אינה מסתכמת באלימות פיזית בלבד – 9.8% מהגברים (כרבע מיליון!) דיווחו על אלימות שאינה פיזית, הכוללת התעללות נפשית, הגבלת קשרים חברתיים ומשפחתיים, מעקבים והגבלת תנועה.
גם בתחום הכלכלי והמיני נחשפת תמונה קשה: 3% מהגברים (כ-80,000) נפגעו מאלימות כלכלית מצד בנות זוגם, ו-6% (קרוב ל-160,000 גברים) דיווחו על פגיעה מינית. נתונים אלו מפריכים את המיתוס לפיו גברים אינם יכולים להיות קורבנות לאלימות מינית מצד נשים.
זאת ועוד, דוחות משטרת ישראל ומחקרים אקדמיים נוספים, מצביעים על סימטריה מלאה באלימות במשפחה.
- מעט מהידוע בתחום האלמ"ב – בכולם מדברים על סימטריה במעשי האלימות בין המינים:
- המומחה העולמי בתחום האלמ"ב, פרופ' מורי שטראוס, במאמר על הסימטריה באלמ"ב ועל ההתעלמות מהעובדות המצביעות עליה.
- מחקרה של פרופ' שרה בן דוד בתחום ומסקנותיו על הסימטריה ועל הסתרת נתונים בנוגע לאלימות נשית.
- מחקר שמאגד 343 מחקרים בתחום האלמ"ב, מצביע על סימטריה באלמ"ב בין בני זוג.
- מאמר ב'חברה ורווחה' – רבעון לעבודה סוציאלית, כרך ל"ט חוברת 4, דצמבר 2019.
- פרסום פרופ' זאב וינשטוק נשא דברים נרגשים בדיון ראשון מסוגו בוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי בראשות ח"כ מיקי זוהר (ליכוד). "כמעט 50 שנים אנחנו יודעים שאלימות של גברים כלפי נשים מתרחשת בשיעורים דומים לאלימות שמופעלת ע"י נשים כלפי גברים ביחסים אינטימיים, כמעט בכל חברה ותרבות שאנחנו מכירים, החל מחברות מסורתיות וכלה בחברות ליברליות מערביות".
מדוע גברים שותקים: המחסומים בפני גברים מוכים
התפיסה הגברית המסורתית מהווה מכשול משמעותי בפני גברים המבקשים עזרה. הביטוי "אני גבר מוכה" נתפס כסתירה מוחלטת לאידיאל הגבריות בחברה שלנו. גברים מצופים להיות חזקים, עמידים ובלתי פגיעים. הודאה בפגיעות או חולשה נתפסת כביטוי לכישלון גברי.
החברה מתקשה לקבל את הרעיון שגבר יכול להיות קורבן לאלימות מצד אישה. תגובות של זלזול, לעג או חוסר אמון מרתיעות גברים רבים מלחשוף את מצוקתם. החשש מפגיעה בתדמית החברתית והמקצועית, ואף מאובדן משמורת על ילדים במקרה של פרידה, מעמיק את השתיקה.
בנוסף, המערכת המשפטית והטיפולית נוטה להיות מוטה לטובת נשים בנושאי אלימות במשפחה. גברים חוששים שתלונותיהם לא יילקחו ברצינות, או גרוע מכך – שהם עצמם יואשמו באלימות.
הצורך במרכזי סיוע לגברים במצוקה
לאור המחסומים הייחודיים העומדים בפני גברים נפגעי אלימות, ישנה חשיבות קריטית בהקמת מרכזי סיוע ייעודיים לגברים במצוקה. מרכזים אלה צריכים להציע:
- סביבה בטוחה ולא שיפוטית, המאפשרת לגברים לחשוף את מצוקתם ללא חשש.
- תמיכה נפשית מותאמת לצרכים הייחודיים של גברים נפגעי אלימות.
- סיוע משפטי מקצועי, המכיר את המורכבויות של מערכת המשפט בהקשר של גברים מוכים.
- קבוצות תמיכה המאפשרות לגברים לשתף ולהתמודד יחד עם חוויותיהם.
- הדרכה וכלים להתמודדות עם מצבי אלימות ולשיקום הביטחון העצמי.
חיילי צה"ל והקשר לאלימות במשפחה
המצב מחריף כאשר מדובר בחיילי צה"ל החוזרים הביתה, במיוחד בתקופות מלחמה. חיילים אלה, שזה עתה חוו טראומות קשות בשדה הקרב, עלולים למצוא את עצמם קורבנות לאלימות בביתם – המקום שאמור להיות מבצרם הבטוח.
הפער בין הדימוי של הלוחם החזק לבין המציאות של גבר הסובל מאלימות בביתו עלול להיות הרסני מבחינה נפשית. חיילים אלה, שכבר מתמודדים עם הלם קרב ופוסט-טראומה, עלולים להתקשות עוד יותר לבקש עזרה.
יתרה מזאת, החברה הישראלית, המורגלת לראות בחיילים כמגני האומה, מתקשה לקבל את האפשרות שאותם חיילים זקוקים להגנה בעצמם. זהו פרדוקס כואב – אלה שמגנים על המדינה נותרים חסרי הגנה בביתם.
לאור זאת, יש צורך דחוף בתוכניות ייעודיות לגברים וכן גם לחיילים ולוחמים, המשלבות טיפול בטראומת המלחמה יחד עם התמודדות עם אלימות במשפחה. מרכזי הסיוע לגברים צריכים לפתח מומחיות ספציפית בטיפול בחיילים ובהתמודדות עם המורכבויות הייחודיות של מצבם.
סיכום
על פי המחקר של מכון ברוקדייל יוזמת "קווים אדומים השותפות למניעת אלימות בזוגיות" אשר חושף את שידוע מעל 50 שנה, המציאות העגומה היא שרוב הגברים הנפגעים אינם מדווחים או מבקשים עזרה. רק 20% מהגברים שדיווחו על אלימות מצד בנות זוגם פנו לגורם סיוע חיצוני כלשהו.
חשוב להדגיש כי אין בנתונים אלה כדי להמעיט בחומרתה של אלימות גברים כלפי נשים. אך הגיע הזמן להכיר בכך שאלימות במערכות יחסים אינה בעיה חד-כיוונית. עלינו לפתח מענים מותאמים לגברים נפגעי אלימות, להגביר את המודעות לתופעה, ולעודד גברים לדווח ולבקש עזרה.
ההכרה בקיומה של אלימות נשים כלפי גברים, ובפרט כלפי חיילים החוזרים מהמלחמה, היא צעד ראשון וחיוני בדרך לטיפול בבעיה. הקמת מרכזי סיוע ייעודיים לגברים, פיתוח תוכניות מותאמות לחיילים, והעלאת המודעות הציבורית לנושא – כל אלה הכרחיים ליצירת חברה בריאה ובטוחה יותר לכולם.
עלינו לזכור כי מאחורי כל מספר סטטיסטי עומד גבר מוכה הסובל בשקט. הגיע הזמן לשבור את מעגל השתיקה ולהושיט יד לכל מי שזקוק לעזרה, ללא הבדל מגדר. רק כך נוכל ליצור חברה בטוחה יותר לכולם, נשים וגברים כאחד.
אבות למען צדק
אלימות נשים בישראל 