האלימות של האישה מרחובות, ממחישה באופן בוטה את ההתעלמות המערכתית מאלימות נשים נגד גברים.
אישה בת 32 נאשמת בסדרה של עבירות אלימות קיצוניות נגד בן זוגה לשעבר, כולל דקירות סכין במקומות שונים בגופו, השלכת חפצים כבדים כמו פטיש, ומכות באמצעות מכשירי חשמל. המקרה אינו רק פרשה פלילית נוספת, אלא חשיפת מוסר כפול מערכתי שמותיר גברים קורבנות ללא הגנה מספקת.
הפרטים המזעזעים של המקרה חושפים אלימות שיטתית ומתמשכת. האישה לא הסתפקה באלימות רגשית או במכות קלות – היא בחרה להשתמש בכלי נשק חד, זרקה עליו חפצים כבדים והכתה אותו במכשירי חשמל. כאשר הגיעו השוטרים, היא המשיכה בהתנהגותה האלימה ותקפה גם שוטרת, מה שמעיד על דפוס התנהגות מסוכן ובלתי מבוקר.
העובדה שהיא ניסתה תחילה להכחיש ולהאשים מכונת אספרסו בחבלות של בן זוגה, מלמדת על חוסר אחריות מוחלט ונטייה למניפולציה.
הניתוח המשפטי של המקרה מעורר שאלות קשות על השוויון בפני החוק.
אם המצב היה הפוך וגבר שדוקר אישה בסכין, זורק עליה פטיש ומכה אותה בטוסטר, האם התגובה המשפטית והציבורית הייתה זהה?
התשובה ברורה – המקרה היה זוכה לכותרות ענק, לגינויים חריפים ולדרישות למעצר מיידי עד תום ההליכים. כאן אנו רואים יחס זהיר יותר, הימנעות מהכללות והתייחסות כאל "מקרה חריג". המערכת המשפטית, שאמורה להיות עיוורת למינו של מבצע העבירה, מפגינה בעייתיות בטיפול שוויוני בקורבנות גברים.
הפער החברתי במקרים כאלה מתבטא לא רק ברמה המשפטית, אלא גם ברמה התרבותית והתקשורתית. גברים קורבנות אלימות בת הזוג ואלימות במשפחה נתקלים בחומת אדישות וספקנות. החברה מתקשה להכיר בעובדה שגברים יכולים להיות קורבנות אמיתיים של אלימות, ולא תמיד מסוגלים או רוצים להגן על עצמם.
הסטיגמה החברתית גורמת לגברים רבים להימנע מדיווח על אלימות, מחשש שלא יזכו להבנה או שיואשמו בחולשה. מקרה האישה האלימה מרחובות מדגימה שאלימות נשית יכולה להיות קיצונית ומסוכנת בדיוק כמו אלימות גברית, ודורשת התייחסות רצינית ומקצועית.
העבר הפלילי העשיר של הנאשמת, הכולל הרשעות קודמות ואף ריצוי מאסר בפועל, מעמיד בסימן שאלה נוסף את האופן שבו המערכת מטפלת בעברייניות חוזרות ונשנות.
המסוכנות שהיא מפגינה כלפי הציבור וכלפי בני משפחתה אינה תוצר של רגע של כעס, אלא של דפוס התנהגות מושרש. השילוב בין האלימות הקיצונית לבין ההיסטוריה הפלילית יוצר תמונה מדאיגה של אישה אלימה שהמערכת כשלה בטיפול בה ובמניעת המשך הפגיעה בקורבנותיה.
הקריאה למערכת ולחברה ברורה: יש לטפל באלימות במשפחה כתופעה דו-כיוונית הדורשת גישה שוויונית וללא הטיות מגדריות. גברים זכאים לאותה רמת הגנה, תמיכה והבנה כמו נשים. המקרה מרחובות אינו יוצא דופן אלא חלק ממציאות נסתרת שדורשת חשיפה ותיקון. רק כאשר נכיר באלימות כבעיה אנושית ולא מגדרית, נוכל לבנות מערכת צדק אמיתית המגנה על כל הקורבנות.
אלימות נשים בישראל 