כשנפתחה דלת המטוס הנשיאותי בנמל התעופה בהאנוי והעולם נחזה לרגע הלא נעים בו בריג'יט מקרון נתנה סטירה לבעלה, הנשיא עמנואל מקרון, התגובה הציבורית הייתה מיידית – ובעיקר קומית.
הסטנדרט הכפול: כאשר גבר מוכה הופך לקומדיה
חשוב לציין שמערכת היחסים בין השניים החלה כאשר מקרון היה בן 15 ובריג'יט, שהייתה המורה שלו לספרות, הייתה בת 40 ונשואה עם שלושה ילדים. דינמיקת הכוח הייחודית הזו, שהחלה בזמן שהוא היה קטין והיא דמות סמכות בחייו, מוסיפה מורכבות למערכת היחסים ביניהם.
למרות הרקע המורכב הזה, הרשתות החברתיות הציפו בממים, בדיחות ופוסטים מבדחים. הקהל הבינלאומי הגיב בצחוק, בהתבדחויות על "מי באמת מנהל את צרפת" ובהערות על כוחה של בריג'יט. האירוע הפך במהירות לחומר למדורי הבידור, ולא לסיקור רציני.
השאלה המטרידה: מה אם המצב היה הפוך?
בואו נעצור לרגע ונשאל את עצמנו שאלה פשוטה: מה היה קורה אם דלת המטוס הייתה נפתחת והעולם היה רואה את עמנואל מקרון נותן סטירה לבריג'יט?
התשובה ברורה: היה פורץ שערות זעם בינלאומי. ארגוני נשים היו מוחים, התקשורת הייתה מקדישה שעות שידור לדיון על אלימות במשפחה, ופוליטיקאים היו קוראים להתפטרות מיידית. האירוע היה מתפרש כביטוי לתרבות פטריארכלית ודיכוי נשים.
אף אחד לא היה צוחק.
הסטנדרט הכפול החברתי
האירוע בהאנוי חושף סטנדרט כפול מטריד בתפיסה החברתית שלנו כלפי אלימות:
- גבר מקבל סטירה מאישה = קומדיה
- אישה מקבלת סטירה מגבר = טרגדיה
התגובות השונות לחלוטין אינן נובעות מחומרת המעשה, אלא מהמגדר של הקורבן. אנו חיים בעולם שבו פגיעה בגבר נתפסת כבדיחה, בעוד פגיעה זהה באישה נתפסת כפשע.
המחיר של התעלמות
מאחורי ההתבדחויות והממים מסתתרת מציאות כואבת. על פי מחקר יוזמת "קווים אדומים" החדש שפורסם בישראל ב-2024:
- 100,000 גברים בישראל נפגעו מאלימות פיזית מצד בנות זוגם בשנה האחרונה
- רבע מיליון גברים חווים אלימות לא-פיזית מצד בנות זוגם
- רק 20% מהגברים הנפגעים פונים לעזרה
למה כל כך מעט גברים מדווחים? בדיוק בגלל התגובות שראינו השבוע. הם יודעים שאם יחשפו את מצוקתם, יהפכו לחומר לבדיחות.
החשש מלעג
כאשר גבר מדווח על אלימות, הוא נתקל בתגובות של:
- "איך גבר כמוך נתן לאישה לעשות לך את זה?"
- "אתה בטוח שאתה גבר?"
- "למה לא הגנת על עצמך?"
התגובות הללו, בדיוק כמו הצחוק מהאירוע בהאנוי, שולחות מסר ברור: גבר מוכה הוא נושא לבדיחה, לא לחמלה.
לא מדובר בתחרות סבל
חשוב להדגיש: אין בכוונתנו להמעיט מחומרתה של אלימות נגד נשים. אלימות במשפחה נגד נשים היא תופעה חמורה ונפוצה שזוכה בצדק לתשומת לב ציבורית.
אבל הכרה בסבלן של נשים לא צריכה לבוא על חשבון התעלמות מסבלם של גברים. אלימות היא אלימות, ללא הבדל מגדר הקורבן.
הדמיון המטעה של "החזק מול החלש"
אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה שגברים "חזקים יותר" ולכן לא יכולים להיות קורבנות אמיתיים. הנחה זו מתעלמת מכמה עובדות:
- אלימות נפשית פוגעת באותה מידה בגברים ובנשים
- אלימות כלכלית אינה תלויה בכוח פיזי
- מניפולציות רגשיות ושליטה פסיכולוגית פוגעות בכל המגדרים
- גברים רבים לא מגינים על עצמם מחשש להאשמה בתקיפה
המחיר החברתי
כאשר אנו הופכים גברים מוכים לבדיחה, אנו יוצרים מעגל קסמים הרסני:
- גברים לא מדווחים על אלימות
- התופעה נשארת מוסתרת
- החברה ממשיכה לראות בה "בעיה של נשים בלבד"
- הסטריאוטיפים מתחזקים
קריאה לשינוי
הגיע הזמן לשנות את התפיסה החברתית שלנו. אלימות במשפחה היא בעיה אנושית, לא מגדרית. כל קורבן זכאי לחמלה, לתמיכה ולטיפול – ללא קשר למגדרו.
במקום לצחוק על גבר שחוטף סטירה מאישה, עלינו לשאול את עצמנו:
- האם הוא בטוח בביתו?
- האם הוא זקוק לעזרה?
- איך אנחנו יכולים לתמוך בו?
המסר לגברים נפגעי אלימות
לכל גבר שחווה אלימות מצד בת זוגו – אתה לא לבד, ואתה לא בדיחה.
- מצוקתך אמיתית ולגיטימית
- אתה זכאי לקבל עזרה ותמיכה
- הפנייה לעזרה היא סימן לחוזק, לא לחולשה
סיכום
האירוע בהאנוי היה אמור להיות רגע להתבוננות פנימית על הסטנדרטים הכפולים שלנו. במקום זאת, הוא הפך לעוד הזדמנות להמשיך ולהתעלם מסבלם של גברים נפגעי אלימות.
חברה צודקת היא חברה שמגנה כל צורה של אלימות, ללא הבדל מי הקורבן ומי התוקף.
אלימות נשים בישראל 